Mask-Group.png

המוטיב של הסרוויס, היום זה האוטו היפה. היא נוהגת באוטו מהמם. היא קונה תכשיטים רק בה.שטרן, או בטיפאני'ס. טסה לחו"ל. הילדים שלה לובשים רק מותגים. יש להם את המשחקים והפלאפונים הכי חדישים. והחיים שלהם יפים. לפעמים הם קוראים לה סתומה, והיא צוחקת. שובבים כאלו. נו, ילדים, מה אפשר לעשות?  היא בחיים לא תרצה להיות עם גבר חוץ מבעלה. היא אוהבת אותו מאד. ואם היא צריכה לשקר לו לפעמים, כדי ש'ירד ממנה', נו, כולן עושות את זה, לא? ואם היא צריכה ללכת לפעמים עם משקפיים כהות למשך שבוע, גם זה קורה. חלק מהחיים. ככה זה מתגלגל. כמו הסרוויס הצ'כי. דירה חדשה, רהיטים מעור איטלקי. רק הכי טוב. וכלים נוצצים – לא מאיקאה חלילה. ומי תרצה לצאת מקן חם כזה, ולהתמודד לבד עם החיים? 

את הסיפור הזה, 'סרוויס צ'כי', לא מלמדים כבר בבית הספר. הוא לא נכלל בתוכנית הלימודים ומי שקורא אותו, הוא אולי שלושה או ארבעה סטודנטים, שבחרו, באמת לא ברור למה, ללמוד ספרות. אבל צריך היה ללמד יותר את הספרות שעוסקת בנושאים האלו, שלא מדברים עליהם. כמו סרוויס צ'כי של יעקב שבתאי וכף היד הרשעה של דליה רביקוביץ. בעולם העצוב של היום – ילדים צריכים להיות מודעים. אבל אתם יודעים מה? זה סיפור רחב יותר. זה סיפור שיש בו הרבה מאד רבדים

כמו למשל, למה אנחנו מצפים מבנות להיות שקטות ועדינות – זה בסדר שבנים יהיו פרועים – כי בנים הם בנים

כמו למשל, למה אומרים לילדה, כמה שאת יפה? ולילד אומרים – איזה חכם אתה!! 

כמו למשל, למה אנחנו חושבים שהדברים שיש לנו מגדירים את מה שאנחנו, ושוכחים לשאול מי אנחנו באמת

אולי כל השאלות האלו גדולות על סיפור קצר אחד כמו סרוויס צ'כי, ועל עוד יצירות ספרותיות חשובות שמתעסקות בנושא מגדר (אל תתחילו איתי על ש"י עגנון) ונשיות, ושתיקות – אבל צריך להתחיל ממקום כלשהוא